דמנציה הוא שם כולל למצב או לקבוצת מחלות שהמאפיין המשותף להם הוא ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, בזיכרון, בדיבור, ביכולת לזכור דברים לטווח הקצר, ובסה"כ, מביאה לירידה כזו שגורמת לקושי של אותו אדם לתפקד ולהתנהל בחיי היום יום, וכמובן, לקושי לבני משפחתו החיים איתו.
סימנים
כאמור, דמנציה היא לא מחלה אחת, אלא מספר מחלות או מצבים רפואיים שהמשותף לכולם הוא לרוב שינויים במח בהם תאי העצב מפסיקים לעבוד, ובכך לתקשר עם עצבים אחרים, מה שגורם להם לבסוף למות.
לעיתים דמנציה תנבע בעקבות חסרים תזונתיים או שינויים אנדוקריניים.
סוגי דמנציה
הסוגים השכיחים ביותר הם:
- אלצהיימר- לפי משרד הבריאות בין 60%-70% מכלל החולים יאובחנו עם אלצהיימר.
- דמנציה וסקולרית- בה הפגיעה היא כתוצאה מחסימה בזרימת הדם בכלי הדם שבמח. לעיתים החסימה יכולה לגרום לשבץ. מצב זה יכול להיות הדרגתי או פתאומי.
- דמנציה עם גופיפי לואי- שילוב של תסמיני פרקינסון ואלצהיימר יחדיו- כאן נצפה לראות ירידה ביכולות הקוגניטיביות יחד עם הפרעות תנועה.
שלבים במחלה
- דמנציה קלה- מאופיינת כקלה מאחר ופוגעת רק בביצוע מטלות מורכבות ולעיתים בשינויים במצב הרוח.
- בינונית- השלב הארוך יותר שנמשך עד 10 שנים. מאופיין בפגיעה בזיכרון לטווח קצר, קושי בקבלת החלטות ולעיתים תוקפנות. קושי בהבעת רגשות או מחשבות.
- קשה- יחד עם המצב שממשיך להידרדר, אנשים עם דמנציה קשה יחוו בעיות בזיהוי אנשים קרובים ואדישות מוחלטת לחיי היום יום.
תסמינים
למרות שהתסמינים יכולים להשתנות מאדם לאדם, ישנם כמה שכיחים:
- שכחה
- איבוד מילים
- קושי להגיע לפתרון בעיות
- בלבול ובעיית התמצאות
- פראנויה
- הזיות
- שינויים באישיות
- חרדה
גורמי סיכון
- גיל- למרות שדמנציה אינה חלק מההזדקנות השכיחות לה גוברת לאחר גיל 65. גם צעירים יכולים ללקות בה.
- היסטוריה משפחתית- אם יש בן משפחה שלקה במצב, ישנה סבירות שעוד בן משפחה יסבול מזה.
- תסמונת דאון- בגיל המעבר, אנשים עם תסמונת דאון חשופים יותר לפתח דמנציה.
- סכרת לא מאוזנת, דיכאון, אלכוהול, חוסר פעילות קוגניטיבית, שתיית אלכוהול מוגברת ועוד, יכולים לתרום לכך.
אבחון
אין מבחן יחיד שיכול לאבחן את המצב, ומספר מבחנים ובדיקות צריכים להתבצע כדי להגיע לאבחנה מדויקת.
מעבר לשיחה עם בני המשפחה, יש לבדוק את המטופל פיזית וקוגניטיבית כדי לאשר באיזה סוג דמנציה מדובר.
טיפול
מאחר ואי אפשר להפוך את ההליך (למעט כאשר זה נגרם מחסרים תזונתיים) ניתן להיעזר בתרופות שמאטות את התהליך, אך כאמור, לא פותרות אותו.
אם אתם חושדים שאחד מבני משפחתכם לוקה בשיטיון, היוועצו ברופא המשפחה או באיש מקצוע. ישנה חשיבות גדולה לזיהוי המצב כמה שיותר מהר כדי לצמצם את מהירות ההידרדרות.
רפואה שלמה.
המאמר לא נכתב על-ידי איש מקצוע מתחום הרפואה.